אוֹפַנּוֹעַ | עירית ענבר

אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל יָדֶיךָ הַפְּצוּעוֹת

סוֹפֶרֶת אֶצְבָּעוֹת

כְּשֶׁנּוֹלַדְתָּ, גַּם אָז לִבִּי דָּהַר

וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין פֶּלֶא גָּדוֹל יוֹתֵר

מִכַּף יָדְךָ הַחוֹבֶקֶת אֶת אֶצְבָּעִי

גַּם אָז לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי

פוסטים אחרונים

כִּתְבִי שִׁיר קָצָר לְיוֹם הַשּׁוֹאָה שִׁיר יְדִידוּתִי, לֹא מַפְחִיד, לא מַרְגִּיז, לֹא גָּבוֹהַּ מִדַּי, לֹא נָמוּךְ מִדַּי, שִׁיר...

אוֹתוֹ זַרְזִיף מַיִם עָדִין זוֹרֵם לְאוֹתָהּ כּוֹס זְכוּכִית דַּקָּה. שׁוּם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה עַד לְרֶגַע שֶׁבּוֹ הַכּוֹס מְלֵאָה....

וְהִגַּדְתְּ לִי בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁבִּעַרְתְּ אֶת הֶחָמֵץ מֵחַדְרֵי לִבֵּךְ וְעָלַי פָּסַחְתְּ מתוך הספר: הולך בירושלים, הוצאת...