אַהֲבָה, מַשְׁמַע לְהִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמְךָ
כְּהִתְבּוֹנֵן אָדָם בְּדָבָר זָר לָנוּ,
לְפִי שֶׁאֵינְךָ אֶלָּא אֶחָד בֵּין דְּבָרִים רַבִּים.
הַמַּבִּיט כָּךְ, מְרַפֵּא לִבּוֹ, גַּם מִבְּלִי מֵשִׂים,
מְעַגְּמוֹת נֶפֶשׁ שׁוֹנוֹת.
צִפּוֹר וְעֵץ אוֹמְרִים לוֹ: יָדִיד.
אֲזַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ יִרְצֶה בְּעַצְמוֹ וּבַדְּבָרִים,
שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם יַגְשִׁים עַצְמוֹ, יִזְדַּהֵר.
לֹא חָשׁוּב אִם לֹא יֵדַע, לְעִתִּים, מָה הוּא מְשָׁרֵת:
הַמֵּבִין אֵינֶנּוּ הַטּוֹב בַּמְּשָׁרְתִים.
ורשה 1943
מתוך : עיר בלי שם - שירים, הוצאת כרמל, 2022
Comments